יריד אמנות ישראלית צבע טרי 2012

איפה הצבע? יריד צבע טרי 2012

בעקבות הביקור שערכתי ביריד האמנות הישראלית השנתי "צבע טרי", עלו לי כמה מחשבות על ירידי אמנות, תצוגות המוניות וצבע טרי.

ביריד השנה היה הכל פרט לצבע טרי.

בית הספר התיכון החדש שבו התקיים היריד השנה, השרה על האירוע כולו אווירת בינוניות האופיינית למערכת החינוך הישראלית. על האתר כולו שרתה הרגשה של שביעות רצון או של שובע מהיצירה האמנותית, שכבר אין לה מה לחדש אלא להציג דברים שכבר נעשו ושופשפו ונוסו במקומות אחרים ולכן כל מה שצריך זה רק למקצע קצת פה וקצת שם כדי לשפוך צבע ויצירות על הקירות. אף לא אחת מן הגלריות או התצוגות לא עוררו שאר-רוח או עניין במעשה האמנותי. הצבע הטרי כמו יבש עוד לפני שהעבודות יצאו מהסטודיו, הועמסו על טנדרים והועברו לאתר היריד.

חווית הרעננות האמנותית וגם הסביבתית נעדרה לחלוטין מהמיקום בתוך מבנה בית ספר.

רעיון של הפיכת בית ספר לסביבת אמנות הוא כשלעצמו רעיון מצויין ונוסה במקומות שונים בארץ, וגם באותם מקומות ממשיכים, שנים לאחר קיומם, להתלבט ולנסות לפתור את הבעיות האדריכליות, החל בסדנאות האמנים של תל אביב ועד למרכז לאמנות דיגיטלית בחולון. ברור כי מבנה בית הספר הישראלי הוא כזה המנטרל כל יכולת עידוד יצירה וחוייה של שהייה במקום של עשייה יצירתית ותרבותית של ממש.

בית הספר התיכון החדש של צפון תל אביב, למרות היותו מרשים ועשוי היטב, בהשוואה למרבית בתי הספר הפזורים ברחבי הארץ, נעדר כל היבט אסתטי של ממש, ומנסה בקשיים רבים לצור סביבה מוצלחת יותר (בעיקר בתוספת שילוט וגרפיקה עזי צבע). 

הכנסה של יצירות האמנות בתוך חללי הכיתות ועל גבי קירות הפרוזדורים יצרו פגעים חדשים והנפגע העיקרי היה מעשה האמנות מצד אחד ומעשה האדריכלות מצד שני. הכיתות עצמן נותרות ביציבותן חסרת ההשארה ועידוד היצירה באשר היא.
 
הכניסה לכיתות שהיו לגלריות לשעה קצרה היתה צרה וניתקה את התצוגות מזרימת הקהל הרב בפרוזדורים. נתק זה היה אחד הכשלים הבסיסיים של בחירת המיקום, שכן חשיבותו של היריד, בשל רמת האמנות הבינונית, היתה בעיקרה חווית המינגלינג והמפגשים הישירים בין היוצרים לבין עצמם, האוצרים, האספנים וחובבי האמנות. 
 
רחבת המפגשים בחצר בית הספר סבלה גם היא מאותן בעיות של מראה אתר בניה, שכנראה יתקשה להתרומם וליצור חוויה של חצר ומקום מפגש גם לאחר סיום העבודות ופתיחתו של בית הספר לשימושם של תלמידים ומורים.
 
הקושי במציאה ואיתו ר של אתרי תצוגה לירידים הוא קושי של ממש בעיר תל אביב. לכן, אתרי היריד בשנים שעברו היו מרתקים, גם אם פחות נוחים לתפעול, מעוררי השראה מסויימת, בעצם חשיפה של אתרים או מבנים שמרבית הקהל לא נכנס בהם קודם לכן, או שהם איפשרו שיפוץ לאתרים שבאופן אחר היו נזנחים לעזובה. כל המרכיבים הללו נעדרו מאתר היריד השנה, וחבל.
 
דיון זה מלמד עד כמה לאתר התצוגה של אמנות יש חשיבות רבה ביצירה של אווירה, ולעיתים בהרמה של המדדים האמנותיים, כך שגם אם הרמה האמנותית אינה מן המשובחות, אתר מרתק ומאתגר עשוי לעודד ערכים אחרים שתומכים בסופו של דבר גם בעשייה האמנותית.
 
 
 

פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, מאמרים, ציור, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.