האתי והאסתטי בצילומיה של רוז קלבין

האתי והאסתטי בתצלומיה של רוז קלבין, מאת חגי שגב
תערוכה בגלריה שנקר, בניין עלית, רמת גן, פברואר 2013

Rise and Fall ו-Corporate Identity הן שתי סדרות של תצלומים גדולי מידות שמציגה האמנית הברזילאית רוז קְלַבִּין בתערוכתה הראשונה בארץ. שתי הסדרות הן של תצלומים מעובדים המודפסים על חומרים נשואי צילומיה – האחת מודפסת על גבי חומר בידוד לגגות והאחרת על ניירות שמיוצרים במפעלי נייר.

שתי הסדרות מדגימות היטב את יכולתה של האמנות להעלות לדיון, בדרך מטפורית, נושאים כבדי-משקל שהשלכותיהם חורגות אל מעבר לגבולות המדיום האמנותי. תצלומיה של קלבין מעוררים דיון אסתטי שמשמש מצע גם לדיון אתי, וזאת מבלי לגלוש לססמאות ולדיון ולשיח פוליטי או כלכלי גרידא. בסוג זה של התמודדות עם הסוגיות הגדולות של החיים, מתאפשרים חיבורים ויזואליים שלרוב אינם עולים בדיון הציבורי הרגיל, משום שהם אינם נתפסים כראליים וכמבטאי מציאות קונקרטית.

קלבין מזמינה את הצופה להתמודד עם שאלות מרכזיות בתחומי החברה והכלכלה הגלובלית בת-זמננו. התצלומים מזמנים דיון על אודות הקונפליקטים בין האדם והטבע, לא בגישה פוליטית אלא מנקודת מבט אתית. שתי הסדרות בתערוכה מורכבות משכבות על גבי שכבות של דימויים, המייצגים אלמנטים מנוגדים; מיזוג זה בין השכבות מציע פלטפורמה משולבת כבסיס לדיון ציבורי, שאף הוא כמו התצלומים עצמם, מרובד ומורכב.

בסדרת התצלומים Rise and Fall מתועדים בתים נטושים שנעזבו בדרום ארצות הברית בעקבות משבר הנדל"ן בשנים האחרונות. מאות אלפי תושבים נאלצו לעזוב את בתיהם לאחר שלא הצליחו לעמוד בתשלומי המשכנתא, ושכונות רבות התרוקנו לחלוטין. בתצלומים העשירים למראה, נדמים הבתים לבתי רפאים, הגבוה ומוטות המתכת של עגורנים נראים כאילו הם חודרים לתוכם וממלאים את מקומם של התושבים. עגורנים אלה, היוצרים שכבה שנייה בתצלומים, מייצגים את שדה הבנייה המשגשג של ברזיל, בניגוד למשבר המקביל בארצות הברית. שם התערוכה מרמז על העליות והמורדות המהווים יסוד בתהליכים כלכליים טבעיים.

בסדרה השנייה בתערוכה, Corporate Identity, מעלה קלבין לדיון את פוטנציאל ההרס שמגולם בפעילות תאגידי הענק הגלובליים ביערות העד של ברזיל. מפעלי ענק אלה גורמים לכריתה של מיליוני עצים, במטרה לענות על הצריכה ההולכת וגדלה למוצרי צריכה. שטחים עצומים של עצי-עד נגדעים ובכך מחזקים, בין היתר, את תהליך ההתחממות הגלובלי. התצלומים מציגים כיצד המבנים התעשייתיים חודרים וכובשים עוד ועוד שטחים ירוקים, תוך שהם יוצרים קושי בהבחנה בין מבני התעשייה ובין היערות שבסביבתם.

ואולם, המציאות איננה כה חד-ממדית כפי שנראה לעין ממבט ראשון. הבנת סיפור הרקע של עבודת האמנית מספר סיפור אחר, מורכב ומרתק לא פחות. התצלומים מתוך הסדרה Corporate Identity צולמו במפעל נייר השייך למשפחת האמנית; והיערות המצולמים, שמהם נכרתים העצים לעיבוד במפעלי הנייר, הם עצים שניטעו בידי אדם מתוך מטרה לעבד אותם לצורך תעשיית הנייר החשובה לכלכלתה של ברזיל.

במשך שבועיים שהתה קלבין במפעלי הנייר של משפחתה בדרום ברזיל. היא צילמה את המפעלים תוך התמקדות באדריכלות התעשייתית שלהם, ביסודות הקונסטרוקטיביים – העמודים, הגגות התעשייתיים, צינורות ומתכות אחרות; וביערות הסובבים אותם היוצרים מעין מסגרת של ירוק עמוק.

פער מכוון זה, בין ההנחה שמניח הצופה שאינו מכיר את סיפור הרקע, לבין התובנה שנוצרת לאחר קריאתו, מהווה מצע לדיון שלכיוונו חותרת קלבין: היא אינה מתכוונת להטיח האשמות בתעשייה, אלא להעלות לדיון ציבורי את התכניות לייצור ופיתוח בר-קיימא. לדברי קלבין, העניין שלה בעבודה זו נולד מעניין ממשי שלה בשאלה, כיצד, אם בכלל, פיתוח תעשייתי בר-קיימא מתקיים בעולם הייצור בברזיל, וכיצד ניתן לממש חזון או ראייה כלכלית לעתיד טוב יותר.

שתי סדרות התצלומים מבקשות להציע אופני מחשבה חדשים לסוגיות מדוברת ולהזכיר כי הן מורכבות יותר ממה שנתפס מבעד למסכי המחשב והטלוויזיה. קלבין עושה שימוש מקביל בתדמיות החד ממדיות המצטיירות מן התקשורת ההמונית, ובין המציאות המורכבת והמרובדת יותר, כפי שהיא עולה מן השטח עצמו. כדי לבטא מבע מרובד זה היא יצרה רב-שכבתיות בעיבוד התצלומים והניחה אותם, שכבה על גבי שכבה של מציאות ממשית: בתים, גינות וקווי מתח בסדרהRise & Fall ; יערות-עד החודרים או משתלבים במבני תעשייה אימתניים בסדרה Corporate Identity.

בעבודת סטודיו ממוחשבת הניחה קלבּין שכבת צילום אחת על גבי חברתה, כך שנוצרה האחדה בין השכבות. ועדיין, למרות האחדה זו, ניתן להבחין מבעד לקולאז' במאפייניו השונים של כל מרכיב. כך התקבלה עבודה שהיא גם אחידה וגם מורכבת ובכך היא מעלה שאלות של ריבוד ומורכבות.

קלבין מזמינה את המבקרים בתערוכה לדון במשמעויות של דרך עבודתה – האם הנחה והאחדה תוך שמירת המורכבות תיתכן במציאות? האם שכבה אחת מאפילה על חברתה או מאפשרת אותה? האם ייתכן שילוב בין השכבות השונות? ושמא קיימים במציאות חיינו שכבות ורבדים נוספים הסמויים מן העין? למעשה, היא מציגה את המציאות על מורכבותה מבלי לומר זאת ישירות – אלא אך ורק דרך הייצוג האמנותי.

בהקשר הישראלי, תצלומיה המיוחדים של רוז קלבין יכולים להעלות לדיון נושאים חברתיים וכלכליים הנדחקים על פי רוב לשולי השיח הציבורי בארץ. האמירה האמנותית של קלבין מציעה לצופה הישראלי מבט רחב יותר, מפרספקטיבה גלובלית, על נושאים בעלי השלכות חברתיות, כלכליות ואקולוגיות הרלוונטיים גם לאזורנו ולתקופתנו. היא מציעה להכיר באחריות שהאנושות נושאת ביחס לשינויים הדרמטיים שמתרחשים סביבנו, בסביבתנו המיידית כמו גם בסביבה הגלובלית הרחבה.

מהי זהות תאגידית? האם היא באה לידי ביטוי רק בלוגו מרשים ובדברי חזון נלהבים הנישאים באתרי החברות, או שמא היא צריכה למצוא ביטוי גם במקומות אחרים, אמיתיים וממשיים יותר בשטח הנסתר מעינו של ציבור הצרכנים? תשובתה של קלבין לשאלות אלה היא חד-משמעית – אין להעלים ולטשטש את המורכבות בסוגיות של כלכלה ואקולוגיה ואין להפריד ביניהן.

 

פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, מאמרים, צילום, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.