היבטים חדשים באוצרות היסטורית

היבטים חדשים באוצרות היסטורית

תערוכת יהודי איראן כדוגמא לפוטנציאל
מאת חגי שגב, אוצר ראשי בית התפוצות, 2011
 
בעולם המדיה של ימינו, ניכר כי עולם המוזיאונים סב אך ורק סביב נושא האמנות, ובעיקר האמנות העכשווית. אולם, מבט מהיר ברשימת המוזיאונים בארץ, כמו גם בעולם הרחב, מצביע כי מרבית המוזיאונים הם מוזיאונים הסטורים ונושאיים, החל במוזיאונים למדע וטבע, בתים הסטורים של אנשי שם, לצד מוזיאונים לילדים וכמובן מוזיאונים של עמים או אזורים גיאוגרפים.
המגמה והמודעות המוגברת למוזיאונים לאמנות נובעת מהאטרקטיביות והמשיכה הרבה שמצליחים מוזיאונים אלה לעורר בקהל הרחב ובעיקר בתקשורת המחפשת חדשנות "מדליקה". אולם, קהל רב ממשיך לפקוד את המוזיאונים ההיסטוריים או המוזיאונים ההתיישבותיים, הן בקבוצות מאורגנות, בעיקר דרך תכניות חינוך של בתי הספר, אך גם כבודדים ומטיילים בטיולי סוף-השבוע והחופשות.
 
ריבוי מבקרים זה מעיד על צורך אמיתי להמשיך ולטפח את התחום המוזיאלי הספציפי ולחדש ללא הרף את התצוגות ואת שיטות ההצגה של התערוכות הקבועות והמתחלפות כאחד.
 
בחיפוש אחר אופני תצוגה חדשניים ומעוררי עניין, פנינו לקראת יצירתה של התערוכה "אורות וצללים – סיפורה של איראן והיהודים", שתפתח בדצמבר 2010 בבית התפוצות המתחדש. לרוב, תערוכות העוסקות בסיפורי קהילות הן תערוכות הנוקטות בשתי שיטות תצוגה מקובלות: סיפור כרונולוגי העוקב אחר האירועים המרכזיים בחיי הקהילה; או לחילופין, סיפור תימתי העוקב אחר מעגל החיים של היהודים באותה קהילה מלידה ועד למוות. במטרה לאתר אפשרויות תצוגה חדשות ומעוררות מחשבה, בחרנו לספר את סיפורה של הקהילה של יהודי איראן באופן שונה. 
 

תהליך המחקר איתר את הנושאים המרכזיים המהותיים להבנת הייחוד של הקהילה. ניתוח המרכיבים הללו הצביע על שתי תקופות מרכזיות – התקופות המוקדמות של ההיסטוריה היהודית באיראן והשינויים הדרמטיים שנתעוררו סביב חילופי הזמנים שבין המאה ה-19 וראשית המאה העשרים. בתוך חטיבות מקיפות אלה בולטים מספר נושאים חשובים ואותם יצאנו להציג ולהמחיש.
 
המרכיבים הייחודיים של קהילת יהודי איראן נתהוו לאורך מאות בשנים מתוך האינטראקציה שנוצרה בין אנשי הקהילה והסביבה הלא יהודית שבקרבה הם חיו. כך, מתוך שפע אפשרויות לתצוגה הלך והתגבש רצף של פרקים עקרוניים: שורשים וזהות; יחסי גומלין בין יהודים למוסלמים או תרבות בתוך תרבות; המוזיקה והספרות המיוחדת של יוצרים יהודים באיראן; ולבסוף – טקסים, מנהגים ופולחנים.
 

חלקה השני של התערוכה שמוקדש למאה העשרים והשינויים בדרמטיים שחלו הן באיראן כולה והן בקרב הקהילה היהודית, נוקט בגישה אוצרותית שונה – כאן מתמזגת מציאות היסטורית, רובה ככולה מצולמת, בזיכרונות העבר והמסורת כפי שהיא מוצאת ביטוי ביצירה האמנותית המאוחרת – זיכרונותיהם של האמנים על עברם באיראן.
 
חלקה הראשון של התערוכה ממזג זה לצד זה אמצעים שונים ומגוונים של ביטוי אמנותי וחומרי היוצרים מערך שלם של יצירה תרבותית. הכוונה היא להראות כי הסיפור מורכב ומרובד רבדים רבים, שכל אחד ואחד מהם תורם ליצירתו של מכלול של קהילה. כך מוצגים זה לצד זה מוצגים היסטוריים ארכיאולוגים – עדות לחיים יהודים במרחב הפרסי למעלה מ-2500 שנה – לצד יצירות אמנות בנות זמננו של אמנים עכשוויים. שכנות זו של אמצעי ביטוי כה שונים ממחיש בלא צורך במילים בהשפעה של תרבות העבר, על אתריה, על היצירה של בני הקהילה עד ימינו אלה.
 
התערוכה ממחישה את השכנות ואת ההשפעה ההדדית של כל אחד מן האמצעים החומריים זה על זה וכיצד החיבור ביניהם הוא זה היוצר את המכלול. אמצעים נוספים ששולבו בתצוגה הם אמצעי מולטי מדיה המאפשרים כיום לראשונה לפתוח בפני הציבור הרחב הצצה אל עולמות שעד לאחרונה היו סגורים בפניו. כך מסכים המשולבים בתצוגה מאפשרים לדפדף בכתבי יד עתיקים השמורים בספריות, או ניתן לשלב סרטים שנמצאו בארכיונים שונים ושלא נראו שנים רבות בהקשר הרחב אותו מאפשרת התצוגה המוזיאלית.
התערוכה כולה יוצרת פריסה רחבה ומקיפה של חוויה הקהילה – לאו דווקא בצורה האקדמית המעבירה אך ורק ידע ועובדות, אלא שואפת לצור חוויה חושית רחבה וסוחפת לתוך סיפור מרתק ומעורר תחושות לצד מחשבות וזכרונות.
 
פורסם בקטגוריה מוזאונים, תצוגות, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.