זרימה אקראית – דנה אריאלי

פורסם בספר: “פנטומים: מסע בעקבות שרידי דיקטטורות”, קובץ מאמרים על צילומיה של דנה אריאלי, 2016

בחנתי את שלוש-מאות התצלומים של דנה אריאלי עשרות פעמים. עשרות מחזורים של זרימה אקראית על פני התצלומים מתוך כוונה לאתר את המשמעות הגלומה בחיבורם יחדיו. האם הם מציעים סיפור בודד או שמא מחזורי סיפורים; האם הם נושאים בתוכם משמעות סימבולית, נוסטלגית, דרמטית, קולוסאלית, דטרמיניסטית, או מה… האם הם נושאים או טעונים ברוע שאנו מדמיינים במוחנו בשעת אזכור הסיטואציה הנאצית או המשכה הדיקטטורי. מה משמעות השימוש במילה “פנטום נאצי” עבור הצופה האירופי או זה הישראלי.

דנה אריאלי, כלא פאביאק, ורשה, 2015

בשנים האחרונות, מאז שנולדו עבורי הקשרים הפולנים והמזרח אירופים, אני מרבה להגות בשאלות המבוססות על חווית ההתבוננות ואופן התפישה של הראייה השונה, זו של המבט הישראלי אל עבר פולין ועברה, גרמניה ועברה והשואה (כמובן), וזו של הפולנים והגרמנים בני זמננו – כל אלה דרך הפרספציה של הדימוי הצילומי או האמנותי.
האם הצופה הישראלי חווה את הצפייה בתצלומים הללו חוויה שונה מזו של הצופה הפולני או זה הגרמני. ומה חוויות אלה אומרות עלינו היום שבעים שנה ויותר לאחר התבססותם של דימוים ומונומנטים אלה, שאותם יצאה לתעד דנה אריאלי.
האם גם אריאלי צילמה בזרימה אקראית? האם אקראיות זו משפיעה על האופן שבו אנו קולטים את הדימויים קליטה ראשונית ומיידית? האם הנאצים יצרו זרימה אקראית בעולמם המתוכנן עד הפרט האחרון? והאם נקודות ההתבוננות והתפישה השונות מכתיבות את הסיפורים שכל אחד מאיתנו מספר לעצמו ולסביבתו מתוך תהליך האינטרפרטציה ויצירת הנרטיבים.
שאלות אלו וניסיון ההבנה של פרשנותן וההתמודדות עמה (לצד הצורך לבחור, בשל מגבלות הזמן והמקום) העלו את בחרתי והתמקדותי בתצלומים המציגים את הזרימה האקראית דווקא:

מתוך הערכה או הערצה סמויה מעורבבת ביראה והשתאות, בוחנים ישראלים רבים כיצד הצליחו מתכנני ואדריכלי הדיקטטורות ליצור את הפאנטומים שלהם עד הפרט האחרון. כעת, התצלומים של אריאלי מאפשרים בחינה שונה על אודות האקראיות ההשתנות של ההיסטורית מצליחה, או שמא אינה מצליחה, לפרוע את התוכניות המדוקדקות ביותר.
כנראה, שדווקא החיפוש אחר האקראיות ופריעת הסדרים היא הפרספציה (התפיסה) הישראלית שמנחה אותי, כמתבונן וכבוחן של דימויים. הרי הישראליות מבוססת כמעט לחלוטין על שבירת הסימטריה, שבירת הסדרים ובחינתם שוב ושוב מנקודות מבט אחרות. האם לא כאן טמון כוחה של “אומת הסטרט-אפ”. אופייה של תרבות ישראלית שאינה מוכנה לקבל את הקביעות ה”מקובלות” ככאלו, ששוברת כל מסורת, רק לשם עצם השבירה וההתנסות בתהליך השינוי – “נראה מה ייצא מזה”…

דנה אריאלי, קולבים במעבדת שימור, בוכווואלד

הדימוי של קולבי הבגדים השרופים והמעוותים משך אותי דווקא בשל חריגותם במכלול הצילומים שאריאלי צילמה. העיוות שלהם לצד הסיפור שהם מספרים על אודים שרופים התאימו לי טוב יותר מכל לכותרת הפאנטום – אותו אלמנט קיים ולא-קיים בו בזמן; אלמנט של חפץ או דימוי שעבר תהליך טרנספורמציה ממצבו המקורי התקין, עד שהוא על סף כליה, התפוררות, אך פסע אחד קדם-העלמות.
הדימוי השני שבו בחרתי – המשכה של גדר תיל מעל קורת פלדה מרחפת באוויר, על רקע אתר הנצחה בוורשה, נובע מהחיפוש אחר חריגה מהדימוי ה”תקין” שאנו מייחסים לסדר הנאצי או זה הדיקטטורי. כיצד מאפשרים ומותירים מבלי להעלים למצב חריג שכזה להתקיים בעולם שבו הכל צריך להיות מתוכנן ומבוצע בדייקנות ובשלמות. עצם השארתו של מצב שכזה מעורר סקרנות ושאלות. יותר מכל, הוא מסמן את השינוי התרבותי של מי שעיצב את האתר עשרות שנים לאחר שנבנה במקור, ובהתאם לעיצוב הפוסט-מודרני או זה הדה-קונסטרוקטיביסטי, מרגיש בנוח עם פרטים מקוטעים או שבורים או בלתי מושלמים בהקשר הקלאסי.
הסביבות והקונטקסטים האירופאים המסודרים כל כך, אלה שהעלו את האפשרות ליצירתם של פאנטומים, היא זו שבחינה חדשה, בעיניים הישראליות של אריאלי ואחרים, מאפשרת נקודת מוצא להצעות של ערעור אותם סדרים עצמם. כך ניתן לבחון מחדש ואולי להבין את משמעויותיהם הבסיסיות. פרויקט התצלומים שמפקיע ומבודד את הדימוי מן הסביבה, מאפשר ניתוח של התפיסות כדי לזכות בהכרה חדשה של עולמות מושרשים בתודעה.

פורסם בקטגוריה אמנות, אמנות ישראלית, מאמרים, צילום, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.