אספנות אמנות: מהדירה למוזאון – אוסף בר-דויד, ברעם

אוספו של משה בר-דוד, פקיד העירייה מחיפה שהצליח החל משנות השלושים ליצור אוסף מרשים של אלפי יצירות יודיאקה וציורים
אחד האוספים המסקרנים והפחות ידועים שיש הוא אוסף מוזיאון בר-דוד מקיבוץ ברעם שבצפון הארץ. האוסף, שנוסד בשנות השלושים בידי האספן הנלהב משה בר-דוד, הוא אחד האוספים הנרחבים בארץ, הכולל אלפי עבודות ציור ויודאיקה. בר-דוד, שכיר בעיריית חיפה, הצליח לאסוף ממשכורתו הצנועה יצירה ליצירה בנאמנות ובאהבה, עד שיצר אוסף מרשים.  
אבל איך הוא הצליח לאסוף כל כך הרבה עבודות אמנות טובות? בר-דוד, יליד פולין שעלה לארץ בשנת 1934 עם אשתו ובתו, התגורר בדירת שני חדרים בשכונת הדר בחיפה. הוא עבד כפקיד בעיריית חיפה וממשכורתו זו הצליח לאסוף פריט לפריט עד שנוצר האוסף שמוצג בחלקו בתערוכה (50 יצירות מתוך אלפים בסך הכל).

ינקל אדלר, אלגוריה, 1930תשוקתו העזה לפריטי האמנות והיודאיקה לא ידעה שובע. האמנות היתה למרכז חייו. כל שעות הפנאי וחלקים נכבדים ממשכורתו הוקדשו לרכישת האמנות. הוא למד על האמנות והאמנים, אסף ורכש יצירות שנגעו לליבו והיוצרים והאספנים היו לבני ביתו. הוא אירח אותם וניהל איתם שיחות ארוכות לתוך הלילה על התרבות היהודית והיצירה שלה.
שנות ה-30 וה-40 וראשית שנות ה-50 היו תקופה של שינויים בארץ כולה, ובעיר חיפה בפרט. עולים רבים הגיעו לארץ מארצות אירופה ועברו בנמל חיפה. חלקם הגיעו עם פריטי הרכוש היקרים לליבם, אולם כשהגיעו לארץ לא יכלו עוד להשאיר את החפצים היקרים עמם. הם נאלצו להיפרד מהם כדי להתפרנס או בשל המידות המצומצמות של הדירות באותה תקופה. 
משה בר-דוד, שהיה כבר ותיק יחסית וגם אהב והעריך את האמנות היהודית, רכש מהם את מקצת הפריטים כדי לסייע להם להיקלט. לעיתים הוא אף סייע להם למכור אותם לאספנים אחרים, ובתמורה קיבל מתנות במקום דמי תיווך. לאט לאט הוא הצליח להשאיר ברשותו את הפריטים שעניינו אותו יותר מכל: חנוכיות, מזוזות, פמוטים מתחום היודאיקה, וציורים ופסלים מתחום האמנות.
כמי שגדל בבית מסורתי והכיר היטב את המורשת היהודית, נמשך בר-דוד במיוחד לציורים ולחפצים ששימרו עבורו את המסורת היהודית, וגם ביטאו את התשוקה לארץ-ישראל ונופיה. רבות מן היצירות מתארות את ירושלים ורחובותיה ואת האנשים החמים שזכר מאירופה, רבנים ברחובות העיירות היהודיות, סצנות בבתי הכנסת ועוד.
הקשרים האישיים שיצר בר-דוד עם האמנים חשפו אותו ליצירתם בשלבים מוקדמים מאוד בקריירה שלהם. לכן ניתן למצוא באוסף עבודות נדירות ולא אופייניות לאמנים דוגמת פנחס ליטבינובסקי, מרדכי ארדון (בציור שבו הוא חותם בשמו המקורי, מרדכי אליעזר בורנשטיין), אבל פן ואחרים. אמנים אלה היו לחברים ולידידים, ובר-דוד רכש מהם ציורים שעוררו בו התרגשות.

אריק בוקובזה, קיר ברעם, 2011 ארם גרשוני, נוף בגליל, 2007ייחודו של האוסף הוא בנקודות המבט האישית, שמשקפת תיעוד של תקופה שלמה על המעבר בין התרבות האירופית לזו הארץ-ישראלית באמצע המאה העשרים. לצד הנופים היפים של חיפה, צפון הארץ ובעיקר אלה של ירושלים, ניתן למצוא גם תיאורים של נופי ערי אירופה וכפריה, שעוררו בבר-דוד געגועים לתרבות שהיתה ואיננה עוד.
כדי לשקף את עולם התרבות האישי שלו, רכש בר-דוד ציורים של יהודים, אנשי תרבות, משוררים סופרים או רבנים. הדיוקנאות של אלה משתלבים באופן מלא עם תיאורי הבתים והרחובות של הערים שבהם התגוררו ופעלו. כדי להשלים את התמונה של הסביבה התרבותית הזו ובמטרה לחזק את הקשר עם ההיסטוריה של ארץ-ישראל, בחר בר-דוד לאסוף גם מספר פריטים ארכיאולוגיים, שאינם מוצגים בתערוכה הנוכחית. 
כל המוצגים האלה שמורים בביתו הקבוע של האוסף במוזיאון שהוקם בקיבוץ ברעם על גבול הצפון. משכן המוזיאון הוא בית ילדים לשעבר, ששופץ, הורחב והותאם לתפקידו החדש. כיום, לצד תצוגת קבע של פריטים מתוך האוסף, מוצגות גם תערוכות מתחלפות של אמנים ישראלים המקיימים זיקה עם הגישה התרבותית שהיא בבסיס המורשת של האספן.

חלל התערוכה, אוסף בר-דויד, בית מני, 2013

 

פורסם בקטגוריה אספנות, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.