המיקוד בתכנון תערוכות – מעט זה הרבה

עבודת אוצרות טובה היא זו הבוחרת את המוצגים עבור הצופה ונותנת ערך מוסף. 
 
עבודת האוצר מבוססת על מיון ובחירה של המיטב ביצירה האמנותית באשר היא. מיד עם הכניסה לסטודיו של האמן, מתחיל תהליך של ספיגת מידע, מיונו וסינונו. מטרת העבודה של האוצר והאמן לקראת תערוכה הוא ליצור סיפור או תיאור של תהליך עבודה מתומצת, ממוקד ויוצר חוויה בקרב הצופים.
 
המיון הוא לא דבר פשוט, במיוחד כאשר צריך להתמודד מול התחושות של האמן, שרואה בכל יצירה את השיא בעבודתו ולכן חשוב לו להציג אותה. האוצר צריך לגלות אמפתיה כלפי האמן ועדיין לשמור על רמת מקצועיות גבוהה על מנת לבחור את היצירות המתאימות ביותר לסיפור התצוגה. 
חשיבותו של הצמצום והתמצות בתצוגה בגלריה או במוזיאון היא גבוהה ביותר. תצוגה אינה חייבת להיות עמוסה בפרטים, ההיפך הוא הנכון. התמצות והבחירה הם הסוד והעוצמה שבתצוגה האופטימלית.
 
למעשה יש מעין קונפליקט בין האוצר לאמן, כאשר האוצר שואף להגיע למיצוי ההליך האוצרותי ולהגיע לתמצות, ואילו האמן אינו מוכן לוותר על יצירות לתצוגה. בתהליך זה חשוב להבין באופן עמוק וברור מה הנושא או האמן מציע לצופה, וזאת בסופו של דרך עיני המתווך, שהוא האוצר. 
 
בעוד האמן מתייחס ליצירות שלו באופן אישי ורגשי, האוצר מתייחס אליהן כאל מוצגים, חפצים אשר ישרתו אותו בתערוכה. האוצר לוקח בחשבון את הסיפור שמאחורי כל חפץ, את החלל הסובב את החפץ, את החפצים הסמוכים לאותו חפץ, ואת הזרימה של התערוכה כולה, יש גם ערכים סימבולים לחפצים ומכלול חוויות, שהאמן לא תמיד מודע להם. מכאן, השיקולים לבחירת היצירות לתערוכה שונים מאוד בין האוצר לאמן. 
 
רגע לפני שמחליטים על היצירות והחפצים שיכנסו לתערוכה, כדאי לקחת נשימה נוספת ולהפחית קצת. ריבוי מוצגים גורם בהכרח לריבוי גירויים, המסיטים את תשומת הלב מהעיקר תוך הפחתה של החוויות הייחודיות שאמורות לעבור מן החפץ, הציור או המוצג את הצופה.

פורסם בקטגוריה מוזאונים, תצוגות, עם התגים . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.