שמחה אבן חן: מחול האין סוף

גלריה בית בנימיני, המרכז לקרמיקה עכשווית

גלים, קרמיקה, 2014“עד לפני שנתיים היה לאבי, יעקב, בית מלאכה למיכון חקלאי. בכל ביקור שלי בבית המלאכה מצאתי את עצמי מוקסמת מחדש מעוצמת לוחות הברזל וערימת צינורות הברזל בקטרים שונים בצבעי השחור והחלודה הממתינים לשימוש,” מספרת שמחה אבן-חן. “בעקבות קול קורא לתחרות ותערוכה ב–Kapfenberg, אוסטריה, שנושאה היה “At the Moment” השתמשתי בזיכרונות אלה מבית המלאכה של אבי ומשם נולדה העבודה: “A Moment Before…” שנוצרה ב-2009. מכאן והלאה צמח גוף עבודות שלם.”

הזיכרונות שעוררו את גוף העבודות הנוכחי מהווים התפתחות למחקר האמנותי בתחום הצורות האדריכליות שבו עסקה אבן-חן בשנים 2009-2006. קבוצת פסלים זו, Illusion, הוצגה בין השאר בביאנלה החמישית לקרמיקה במוזאון ארץ-ישראל (2008), ואף זכתה בפרס Gold Coast International Ceramic Art Award. במאמר שהופיע בקטלוג הביאנלה צויין: “שמחה אבן-חן יוצרת מערכים המזכירים אבני משחק. האבנים והצורות הגיאומטריות השונות מדמות יחסים מתמטיים מורכבים, המבוססים על עקרונות הפשטה מדעית לצד הכרה במורכבות המשחק הזה.”
הצורות והמבנים הקובייתיים הפכו במרוצת המחקר לבעלי נוכחות פיסולית רכה יותר. הם הוצבו על גבי בסיסים דומיננטיים ומוצקים, שבהם מתחילים להופיע ניצנים של תנועת זרימה קלה, כמעט בלתי מורגשת, בעבודה Triple Balance (2010). בעבודות אלה המסיביות והגיאומטריה הנוקשה יחסית של האובייקט העליון מרוככת במידת-מה בנוכחות העדינה של המצע, שלכאורה הוא משמש אך ורק מצע, אך החיבור שלו מציע אמירה משתלבת, לצד אמירה על ניגודיות. עבודות אלה הוצגו בתערוכות חשובות באיטליה ובקוראה.

בסדרה Triple Balance נכנסו לראשונה אלמנטים של תנועה וזרימה בגוף האובייקט. בעוד הדגם המודפס בקרמיקה ממשיך לעסוק בצורה הגיאומטרית, בעיקר בגריד, מנוגד למשטח החומר עצמו שהוא בעל הגוון האחיד.

“כשהחלטתי להוסיף למרכיב השווי משקל הפיזיקאלי את מרכיב התנועה – נולדו התנועות הפתוחות, הרחבות והזורמות תוך הרחבת מגוון הצורות הדמיוניות,” מספרת אבן-חן. ההתרחקות המודעת מהצורות המוגדרות נתן פתח לעושר צורני אורגני וחופשי. הקווים המוגדרים של התבניות והצורות הגיאומטריות השתחררו והיו לקווים זורמים כמו בתנועה של מחול, שבו גוף הרקדן מתנועע עד קצה גבול יכולתו. הקווים הזורמים מתנועעים במעגלים, בפיתולים או בהתכנסויות מול התרחבויות והתפשטויות. הם מתמודדים עם יכולת החומר לשאת את עצמו עד גבול תכונותיו.

בעוד שעבודות מוקדמות חקרו את בסיס החומר ויסודותיו, עבודות אלה בוחנות את הפוטנציאל שלו להגיע עד לאין-סוף. עבודתה של אבן-חן בחנה את נקודת הקריסה של החומר, באלו נקודות צריכה הייתה לתמוך גלים, קרמיקה, 2014בו פן יתמוטט או יתפרק. החשש התמידי מפני קריסה זו שריר וקיים גם עכשיו, כאשר הפסלים כבר שרופים ויציבים. השבריריות שלהם נוכחת בכל רגע ורגע. העוצמה הגלומה בשבריריות זו היא של עמידות הבלתי נתפשת כמעט של העדינות.

העבודות כולן מתמודדות במתחים בין המתוכנן לבלתי מתוכנן, בין הצפוי לבלתי צפוי. בתוך המחשבה המדעית, שהיא בסיס החשיבה של אבן חן, היא מחפשת גם שיווי משקל רגשי – אלמנט חשוב בחייה – שמוצא עכשיו ביטוי מובהק וברור. יחד עם זאת, גם עבודות אלה ממשיכות וממחישות את היסוד המדעי תוך עיסוק בתנועה שעשויה להתקיים בתוך מגבלות החומר.

מתוך חקר החומרים שאיתם מתמודדת אבן חן, ניכר כי היא מחפשת שחרור מהמתווים המוכרים והידועים. ההתמודדות עם הצורות האורגניות הוא ביטוי לחיפוש אחר חופש בתוך מסגרת החומר האהוב עליה. גם המסגרת הרעיונית נשענת על המוכר מהידע הנצבר או על הזיכרון העולה וחוזר מדי פעם, וזה מהווה נקודת זינוק לכיוונים חדשים, פחות מוכרים אך מסקרנים הרבה יותר.

גלים, קרמיקה, 2014פסליה של אבן חן הם גופים אוטונומיים בלתי תלויים בסיפור או בחיפצון. אין בהן שימוש מעבר להתבוננות והתענגות עם ההתמודדות מרחבית, פיסולית ואסתטית. בכך מתקיים בהם ייחוד בתחום הקרמיקה מבוססת השימוש. נוכחותם הסגולית מאפשרת התעלמות מהקישורים האישיים והפסיכולוגיים ולבחון אותם כגופים אוטונומיים המופיעים במרחב הפיסולי, מעוררים מחשבות על מקומו של החפץ ביקום ומעלות לדיון ערכים מנותקים, ולו לרגע קל, מגוף האדם שיצר אותם. אפשרות זו מציע רמות שונות של התמודדות עם עצם היצירה האמנותית: מעין טבעת מוביוס המובילה את העין ואת היד במסלול שלכאורה אינו יכול להתקיים במציאות.

האיכויות המופשטות הללו של זרימת הקימורים בקרמיקה מעוררים אסוציאציות לפסליו עצומי המידות של אמן הפיסול המינימליסטי, ריצ’רד סרה (Richard Serra). סרה ניסח בפסליו העצומים העשויים פלדה נוכחות מינימליסטית מזוככת, שמשפיעה בצורה מהותית על הצופה המהלך בסמוך אליהם. הצופה מתגמד אל מול היצירות המונומנטליות הללו ומוזמן ללוות את מיתארן תוך כדי יצירה של צורות עוקבות בשעה שהוא מהלך לצידן או ביניהן. הליכה זו והנגיעה בגופי המתכת העזים הופכת את הצופה לשותף בחוויה הפיזית של הפיסול.

פסלי הקרמיקה של אבן חן אינם מאפשרים, אמנם, חוויה טקטלית מסוג זה, אך הם מעודדים מעקב של המבט אחר קווי המתאר של הצורות. הם מעוררים תחושה מדידטטיבית ורוחנית שהיא כה משמעותית בחוויית ההשתתפות במעשה האמנות.

האינטימיות היחסית של הפסלים המתנועעים הללו מהווה הישג, שכן מתוכה עולה שוב העוצמה שמתקיימת בה. זו אותה עוצמה שבה משתמשת אבן חן מתוך היצירה של צורות מושלמות וזורמות, יציבות ושבריריות בעת ובעונה אחת, שהן בנות מידות אנושיות ויכולות להוות מעין הרחבה של המחשבה והתחושה האישית של כל אחד ואחת מאיתנו.

פורסם בקטגוריה אמנות ישראלית, פיסול, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.